אֵין אִישׁ שְׁיְּגַלֶּה לָכֶם דָּבָר,
אֲשֶׁר אֵינוֹ נָח, עֵר לְמֶחֱצָה,
בְּשַׁחַר יְדִיעַתְכֶם.

​

הַמּוֹרֶה, הַפּוֹסֵעַ בְּצִלְלֵי
הַמִּקְדָּשׁ בֵּין חֲסִידָיו,
לֹא מְחָכְמָתוֹ יִתֵּן,
כִּי אֶת אֱמוּנָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ.

​

אִם אָכֵן נָבוֹן הוּא,
לֹא יְצַוְּכֶם אֶת חָכְמָתוֹ,
אֶלָּא יְכַוֵּן צַעֲדֵיכֶם אֶל
מִפְתַּן חָכְמָתְכֶם אַתֶּם.

​

כִּי בִּינַת הַאָדָם הַאֶחָד,
לְזוּלָתוֹ לֹא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם.